משרד החוץ
חזית המשרד | |
מידע כללי | |
---|---|
מדינה | ישראל |
תחום שיפוט | ישראל |
משרד אחראי | משרד החוץ |
תאריך הקמה | 1948 |
ממשלה | ממשלת ישראל |
שר | גדעון סער |
תאריך כניסה | 8 בנובמבר 2024 |
מנכ"ל | קובי בליטשטיין |
מטה מרכזי | ירושלים |
www.mfa.gov.il | |
משרד החוץ בישראל, כבמדינות אחרות בעולם, עוסק בגיבוש מדיניות החוץ של הממשלה, בביצועה ובהסברתה - המשרד מטפל בניהול יחסיה הבינלאומיים של המדינה. המשרד מייצג את המדינה בפני ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים; שוקד על קידום קשרי הכלכלה, התרבות והמדע, ומקדם את שיתוף הפעולה עם ארצות מתפתחות. המשרד גם משמש ככלי מרכזי בטיפוח הקשרים עם הקהילות היהודיות בתפוצות. המשרד פועל בכמה מוקדים, דרך המשרד הראשי הממוקם בקריית הלאום בירושלים, ודרך נציגויות ישראל מחוץ לישראל, שגרירויות וקונסוליות.
בראש המשרד עומד שר החוץ, והוא האחראי על הניהול התקין של המשרד, ועל ביצוע מדיניות החוץ של הממשלה. בעיצוב וגיבוש של מדיניות החוץ יש השפעה רבה לראש הממשלה (השפעה רבה מהשפעתו על משרדי ממשלה אחרים), ולעיתים מבצע ראש הממשלה מהלכים מדיניים חשובים באופן עצמאי, או תוך שיתוף מזערי של משרד החוץ.
משרד החוץ אמון גם על ההסברה ויצירת תדמית חיובית למדינת ישראל. בעקבות אירועי האינתיפאדה השנייה והמלחמה על ההסברה בתקשורת, נמתחה ביקורת על תפקודו של מערך ההסברה במשרד החוץ.
משרד החוץ הישראלי נוהג לסייע לישראלים השוהים מחוץ לישראל ונקלעים למצוקה בשל אסון טבע, תאונה או מלחמה. במקרים כאלה מקים משרד החוץ חדר מצב ומעדכן את משפחותיהם בישראל.
רחבת הכניסה הראשית קרויה על שם אבא אבן.
שר החוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]שר החוץ הוא העומד בראש משרד החוץ. תפקידו הוא לייצג את ממשלת ישראל בעולם וליישם את מדיניות החוץ שהיא מתווה. מאחר שראש הממשלה הוא גורם מרכזי בקביעת מדיניות החוץ, נתפש שר החוץ כמייצג אותו אישית, במיוחד בעת שהוא נפגש עם שרים וראשי מדינות זרים. כפועל יוצא ממבנה המשטר בישראל (ממשלה הנשענת על קואליציה רב-מפלגתית), נהנה שר החוץ מחופש פעולה רחב, והדבר גורם לעיתים לחוסר אחידות בניהול מדיניות החוץ: מחד, שר החוץ עלול לחרוג מן המדיניות הממשלתית המוצהרת. מאידך, ראש הממשלה יכול לעקוף מצב זה, הן באמצעות פניה ישירה לנציגים הדיפלומטיים מחוץ לישראל (בפרט שגריר ישראל בארצות הברית), והן באמצעות שימוש בגורמים אחרים לייצוג ראש הממשלה (שרים אחרים או שליחים אישיים).
שר החוץ נדרש להיות דמות ייצוגית של ישראל בתחומה ומחוצה לה, וכ"דיפלומט הראשון של ישראל" הוא מרבה לייצג את ישראל ועמדותיה בכנסים, פגישות אישיות ופגישות פסגה, שבהם נוכחים אישים בכירים מעצבי מדיניות ודעת קהל.
בהיותו אחד התפקידים הבכירים בממשלה, תיק שר החוץ היה בשליטתן הכמעט-בלעדית של שתי מפלגות השלטון הגדולות: העבודה (על גלגוליה השונים) והליכוד. רבים מאלה שכיהנו בתפקיד שר החוץ כיהנו גם כראש ממשלת ישראל בתקופה אחרת בחייהם.
כחלק מהיותו אחד משבעת סמלי השלטון שר החוץ מאובטח בידי היחידה הממלכתית לאבטחת אישים של שירות הביטחון הכללי.
שר החוץ הראשון של ישראל היה משה שרת, מטעם מפלגת מפא״י, והשר הנוכחי הוא גדעון סער מטעם מפלגת הימין הממלכתי.
מטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לשכתו של שר החוץ מורכבת מעובדים במשרות אמון ומעובדים מקצועיים. הראשונים אינם עובדים מן המניין של המשרד, וכל שר חוץ רשאי למנות אותם על פי שיקוליו. העובדים המקצועיים הם העובדים הקבועים של משרד החוץ, והם אמונים על ביצוע העבודה השוטפת בלשכה.
ועדות שרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שר החוץ נחשב לאחד מהשרים הבכירים בממשלת ישראל וכתוצאה מכך הוא חבר בוועדות שרים:
- ועדת השרים לענייני ביטחון לאומי (על פי חוק)
- ועדת שרים למינויים בשירות החוץ
- ועדת השרים לענייני שירות ביטחון כללי
שיקולים של מוסר במדיניות המשרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – יחסי החוץ של ישראל
למשרד החוץ תפקיד מכריע בכינון יחסים דיפלומטים עם מדינות בעולם, הידוקם ושימורם. תפקיד זה מוטל על אגפיו השונים של המשרד, אך נשען על שרי החוץ ושגרירי ישראל כגורמי מפתח. כפי שמלמד העבר, ובכל אימת שהלה מייצגים את ישראל בעולם, הם פועלים לחזק ולהעמיק את קשריה של ישראל, עם מדינות שיש לישראל עימן יחסים דיפלומטים קיימים או עם מדינות איתן טרם הוכשרו היחסים. החלטותיהן של מדינות לניתוק או הגבלת היחסים הדיפלומטים עם ישראל נובעים ממניעים שונים, אידאולוגיים, ביטחוניים, כלכליים ודתיים. לאור זאת, אפשר לתמרן את מדיניותו של משרד החוץ לפעול באפיקים שונים, כדי "לשכנע" את אותן המדינות בתועלת שבקיום יחסים משותפים או בקיומם של אינטרסים משותפים. יחסים בין מדינתיים של ישראל עם מדינות המבוססים על יחסי מסחר, מכירת נשק, טכנולוגיה וכיוצא בזה תורמים אף הם לחיזוק היחסים.
עם זאת, ישנם קווים אדומים מוסריים בביצוע מדיניות החוץ, עליהם ישראל איננה מוכנה לעבור, אף על פי שהם פוגעים במטרותיה הבינלאומיות. מספר פעמים סירבה ישראל, בלחצם של נציגי משרד החוץ, למכור ולהעביר נשק אל גופים שונים בעולם, למשל לניקרגואה ולאל סלוודור. בשנות השמונים ניסה להימנע משרד החוץ מתמיכה פומבית במשטרי האפרטהייד באפריקה. שיקולים אלה של ישראל מסכנים ופוגעים ביחסיה הדיפלומטים עם מדינות שונות. אולם, שיקולים מוסריים שגויים עשויים אף הם להוביל להסתבכות ישראל בזירה הבינלאומית, כפי שהיה במבצע שלום הגליל, כאשר ניסתה ישראל לסייע למיעוט הנוצרי להגן על עצמו בלבנון.
בניהול מדיניות חוץ אין מוסר אבסולוטי, אך חייבת להיות שאיפה לפעול לפי נורמות מוסריות מקובלות. כמי שעבד שנים רבות במשרד החוץ, אני משוכנע שזו הייתה שאיפתם של רוב רובם של קובעי מדיניות החוץ הישראלית ומבצעיה.
הקמת המשרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטרם הוקם המשרד, הפעילות בנושא מדיניות החוץ רוכזה במחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, בראשה עמד משה שרת, לימים שר החוץ הראשון. ההחלטה על הקמת משרד החוץ נפלה בקיץ 1946 בישיבת הנהלת הסוכנות היהודית בראשות דוד בן-גוריון ומשה שרת. מלאכת ההקמה הוטלה על ד"ר ולטר איתן, דובר הסוכנות והמנכ"ל העתידי של המשרד. איתן הקים באותה שנה את המוסד להשתלמות שליד המחלקה המדינית. מוסד זה נועד להכשיר פקידים בכירים בשירות המדינה ובמשרד החוץ לכשיקום. תפקיד המוסד היה לחנך את בוגריו לתחום המגעים והקשרים עם גורמי חוץ. ב-30 בינואר 1948 העבירו חניכי המוסד הצעה להקמת משרד החוץ העתידי של ישראל לעיונו של שרת. אף על פי שלא התקיים דיון על המסמך בסוכנות ולא התקבלה החלטה עליו, עם הכרזת המדינה, הוקם משרד החוץ על פי התוכנית.[2] בראשית ימי המדינה שכן משרד החוץ בתל אביב-יפו, גם לאחר שמשרדי ממשלה רבים עברו לירושלים. שר החוץ, משה שרת, חשש שמעבר משרד החוץ לירושלים, בניגוד להחלטות האומות המאוחדות, עלול לקומם את מדינות העולם.[3]
במהלך 1952 עבר משרד החוץ לירושלים, לבתי הכפר הערבי הנטוש שייח' באדר, עד אז שוכנו במקום עולים חדשים שפונו מהבתים. בשטח הריק בין בתי הכפר הוקמו במהירות 25 מבנים נוספים, חד קומתיים, בבנייה טרומית, ששימשו בנוסף למשרד החוץ גם כמשרדים לרשות הפיתוח, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרדי ממשלה נוספים.[4]
שירות החוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שירות החוץ הישראלי
שירות החוץ מורכב מסגל העובדים הדיפלומטים, הממלאים תפקידים מדיניים, מינהליים וקונסולריים בנציגויות ובמטה המשרד בירושלים. התפיסה המונחת בבסיסו היא של שירות חוץ מקצועי ולא פוליטי. השירות נחלק לשניים:
- שירות החוץ המדיני - אמון על ניהול המגעים המדיניים עם נציגי ממשלות זרות וארגונים בינלאומיים, פעילות בתחום ההסברה והדיפלומטיה הציבורית, סיכול מדיני, דיפלומטיה כלכלית, קשרים בין-דתות ועם היהודים בתפוצות ועוד.
- שירות החוץ המינהלי - אמון על ניהול ההיבטים האדמיניסטרטיביים בעבודת משרד החוץ וכן על השירות הקונסולרי.
עובדי המשרד שאינם חלק משירות החוץ שייכים לדירוג האחיד בשירות המדינה (השירות המינהלי) או מועסקים בחוזי העסקה אישיים. הנהלים וההוראות הנוגעים לשירות החוץ מאוגדים בתקנון שירות החוץ, המתפרסם על ידי הנהלת המשרד. התקנון הנוכחי נכנס לתוקף ב-1 במרץ 2004 והוא מתעדכן מעת לעת. התקנון נפתח בקוד האתי של משרד החוץ, המפרט את הערכים והנורמות המצופים מאנשי שירות החוץ.
מינויים וקידום עובדים במשרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודת משרד החוץ מחייבת מבנה וארגון שונים של כח אדם מאלה של יתר משרדי הממשלה. על פי הסדרים בין הנהלת המשרד לוועד העובדים ולנציבות שירות המדינה, נקבע כי בשירות המדיני ובשירות החוץ המנהלי לא ימונו עובדים למשרות בישראל ומחוצה לה על פי מכרזים פנימיים, כנהוג בשאר משרדי הממשלה, אלא בידי ועדות מינויים של המשרד (ועדת מינויים לראשי נציגויות, ועדת מינויים עליונה וועדת מינויים שנייה). עם זאת, הממשלה יכולה למנות, על פי המלצת שר החוץ וחוות דעת נוספת של ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה, 11 ראשי נציגויות דיפלומטיות. מינויים אלה פטורים ממכרז פומבי ואינם נדונים בוועדות המינויים של המשרד.
ועדת המינויים לראשי נציגויות מחליטה על מינויים לראשי נציגויות (שגרירים וקונסולים כלליים) בכפוף לאישור הממשלה, ועדת המינויים העליונה מחליטה על מינויי סמנכ"לים וראשי אגפים. ועדת המינויים השנייה מחליטה על מינויים בדרגות נמוכות יותר: עד ראש חטיבה בישראל ועד ציר מחוץ לישראל, ובנוסף היא מחליטה גם על קידום עובדים - העלאה בדרגה או מעבר של עובד משירות לשירות. התקנון קובע ששיבוץ עובד בתפקיד או העברתו לתפקיד אחר טעונים אישורה של ועדת המינויים המתאימה.[5]
מערך הנציגויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – נציגויות דיפלומטיות של ישראל בעולם
משרד החוץ מפעיל ברחבי העולם כמאה משלחות דיפלומטיות, מתוכן כשמונים שגרירויות, כעשרים קונסוליות כלליות ומשרדי ייצוג וחמש משלחות מיוחדות. בשל העובדה שלישראל יחסים דיפלומטיים עם כ-160 מדינות, רבות מהשגרירויות מואמנות ליותר ממדינה אחת. בנוסף, לישראל כעשרה שגרירים ניידים היושבים בירושלים ומואמנים למדינות שונות ברחבי העולם.
הנציגויות מופקדות על הידוק הקשרים בין ארץ השרות למדינת ישראל במישור המדיני, הכלכלי, ההסברתי, התרבותי והמדעי על פי מדיניות המשרד. בנוסף, עליהן להביא בפני הגורמים הממשלתיים הבכירים בארצות הכהונה את קווי המדיניות הישראלית בתחומים השונים. גודלן של הנציגויות משתנה ממדינה למדינה: בנציגויות גדולות עשויים לשרת שליחים רבים, הכוללים דיפלומטים מקצועיים לצד נספחים ביטחוניים ומסחריים, נספחי משטרה, תיירות, חקלאות ועוד. בנציגויות קטנות, לעומת זאת, משרתים לרוב 2–3 דיפלומטים, הממלאים את מגוון התפקידים הקשורים לעבודת הנציגות. ראשי הנציגויות, הנושאים באחריות הכוללת לעבודת הנציגות, כפופים למטה משרד החוץ ומדווחים לו על פעולותיהם.
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגף לעניינים קונסולריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראי תחומי הטיפול הקונסולריים עליהם מופקד משרד החוץ: החל בהענקת שירות לאזרחי ישראל בארץ; דרך הקשר עם גופים ומוסדות ישראליים וזרים בישראל ובחו"ל, וכן הקשר עם נציגויות זרות וארגונים בין-לאומיים בארץ; וכלה בניהול המערך הקונסולרי של המדינה בנציגויות ישראל הפזורות בחוץ-לארץ.
המחלקה הקונסולרית המרחבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראית על פעילות הקונסולים ועובדי המדורים הקונסולריים בחוץ לארץ. המחלקה מופקדת, בין היתר, על תיאום וקישור בין הנציגויות בחו"ל לגורמים בארץ בתחומים שבאחריות משרד הפנים, צבא, הסוכנות היהודית ועוד.
מחלקת הדרכה ומחשוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלקה מופקדת על הכשרת היוצאים לחוץ לארץ לכהן במדורים הקונסולריים (קונסולים, עובדים מקומיים, ישראלים וזרים), ביקורי מטה בנציגויות ומתן הדרכה שוטפת במקום.
מחלקת דרכונים רשמיים ואשרות רשמיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלקה מופקדת על ניפוק דרכונים ישראליים רשמיים (דיפלומטי ושירות) ולהשגת אשרות רשמיות ליוצאים לשליחות בחוץ לארץ ולנוסעים בדרכונים רשמיים. המחלקה עוסקת באימות (כולל "אפוסטיל") של מסמכים ציבוריים, לא נוטריוניים, המיועדים לשימוש בחוץ לארץ ובניפוק תעודות של משרד הפנים לאזרחים ישראלים בחוץ לארץ. המחלקה אחראית גם על הענקת אשרות רשמיות לדיפלומטים זרים המשרתים בארץ ולעובדי משק בית זרים המועסקים אצל הדיפלומטים בארץ.
מחלקת ישראלים בחוץ לארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת על סיוע לישראלים בחוץ לארץ, במתן מידע מוקדם ואזהרות נסיעה על אזורים שונים בעולם, ובסיוע לישראלים במצוקה. כמו-כן, עוסקת המחלקה בכל הנוגע לטיפול הקונסולרי בעצירים ואסירים ישראלים בחו"ל.
מחלקת קשרי חוץ וזרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת על הקשר עם הנציגויות הזרות בארץ ואחראית על התאום והקישור למול הגופים הממסדיים בישראל.
מחלקת פיקוח ובקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפקחת ומבקרת את פעילות האגף לעניינים קונסולריים במשרד החוץ ואת פעילות הקונסולים והעובדים במדורים הקונסולריים בחו"ל. בנוסף, אמונה המחלקה על הטיפול בפניות ותלונות הציבור בנושאים קונסולריים ומקדמת את תחום שיפור השרות ללקוחות במדורים הקונסולריים בחו"ל.
נציג משרד החוץ במשרד הפנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נציג משרד החוץ ברשות האוכלוסין וההגירה טיפול בסוגיות של מדיניות בין משרד החוץ ורשות האוכלוסין, ניתוח נהלים של רשות האוכלוסין והתאמתם למציאות בנציגויות ישראל בחו"ל וגישור ותיאום בין עובדי לשכות רשות האוכלוסין והקונסולים בחו"ל. בנוסף לכך הנציג חבר בוועדה ההומניטרית ובוועדה למשתלמים בחקלאות ומטפל במגוון רחב של מקרים פרטניים מורכבים או מעוכבים בהם נדרש תיאום צמוד בין משרד החוץ לרשות האוכלוסין.
המערך המדיני-אסטרטגי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסגרת הפעילות של האגפים הללו מבוססת על חלוקה גאוגרפית. כל אגף מרכז את הפעילות הנמצאת בתחום אחריותו הגאוגרפית. קיימים שבעה אגפים ולהם מספר מחלקות המייצגות חלוקת משנה גאוגרפית. כל אגף אחראי לפעילות המדינית הנערכת במדינות אשר בתחום עיסוקו, פעילות המתבצעת על ידי השגרירויות והקונסוליות.
אגף צפון אמריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל בצפון אמריקה ומתמקד במגזרי הממשל, בקונגרס בוושינגטון וביחסים עם המדינות הנפרדות באמריקה (באמצעות הקונסוליות הכלליות ברחבי ארצות הברית) ובתיאום עם משרדי ממשלת ישראל (בעיקר לשכת ראש הממשלה ומשרדי הביטחון והאוצר). מחלקת צפון אמריקה מופקדת גם על מערכת היחסים של ישראל עם קנדה ומקיימת קשר שוטף עם השגרירות באוטווה ועם שתי הקונסוליות הכלליות בטורונטו ובמונטריאול.
אגף אסיה והפאסיפיק
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם המדינות במרחב אסיה והפאסיפיק, כולל מדינות חשובות כמו סין, יפן, הודו, קוריאה הדרומית, אוסטרליה ומדינות דרום-מזרח אסיה. האגף פועל לשפר ולהעמיק את שיתוף הפעולה המדיני, הכלכלי, התרבותי והטכנולוגי בין ישראל למדינות אסיה והפאסיפיק, תוך הדגשת החשיבות האסטרטגית של יחסים אלו לקידום האינטרסים של מדינת ישראל באזור.
אגף אירו-אסיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם המדינות במרחב מרכז אסיה וכל המדינות שנכללו בעבר בברית המועצות, ובראשן רוסיה, נכללות באגף אירו אסיה, למעט שלוש (ליטא, לטביה ואסטוניה) שהצטרפו מאז לאיחוד האירופי. האגף פועל לשפר ולהעמיק את שיתוף הפעולה המדיני, הכלכלי, התרבותי והטכנולוגי בין ישראל למדינות מרכז אסיה והבלקן, תוך הדגשת החשיבות האסטרטגית של יחסים אלו לקידום האינטרסים של מדינת ישראל באזור.
אגף שלום והמזרח התיכון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקד על המשא ומתן המולטילטרלי בין ישראל למדינות ערב, על תיאום עם משרדי הממשלה בנושא המשא ומתן הבילטרלי, על הובלה ועל ריכוז ותיאום הפעילות במסלול הרב-צדדי. כמו כן עוסק האגף בטיפוח תהליך הנורמליזציה עם העולם הערבי, והוא מופקד על מחקר וגיבוש יחסים בילטרליים עתידיים עם כלל מדינות ערב. האגף מתאם את פעולות המשרד עם משרדי ממשלה אחרים בנושאי ירושלים ומתאם את פעולות קבוצות העבודה לניהול המשא ומתן בענייני מים, פליטים, פיתוח כלכלי, בקרת נשק ואיכות הסביבה.
אגף אפריקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקד על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם 47 מדינות אפריקה שמדרום לסהרה. האגף מקדם את היחסים המדיניים עם מדינות אלו, אחראי על הפעלת 11 שגרירויות ישראל הנמצאות ביבשת ומתאם ומתכלל את עבודת אגפי משרד החוץ השונים הפעילים באפריקה, ביניהם אגפי כלכלה, מש"ב ואסטרטגית.
אגף אמריקה הלטינית והקריביים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם המדינות במרחב אמריקה הדרומית, מקסיקו, וכן מדינות מרכז אמריקה.
אגף האו"ם וארגונים בינלאומיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראי על הייצוג הישראלי וקידום יחסי ישראל עם ארגון האו"ם על שלוחותיו השונות. תפקידו המרכזי של האגף הוא גיוס תמיכה בינלאומית בעמדות ובמהלכים מדיניים של ממשלת ישראל בזירה בינלאומית, בלימת מהלכים פלסטינים וערביים כנגד ישראל בזירת האו"ם, והפסקת האפליה ביחס לישראל באו"ם.
אגף אירופה המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראי על ניהול וקידום יחסי החוץ של ישראל עם המדינות במרחב מרכז ומערב אירופה . האגף מחולק לארבע מחלקות:
- מרכז אירופה – מופקדת על קשרים בילטרליים עם עשר המדינות הבאות: גרמניה, צרפת, בלגיה, שווייץ, הולנד, פולין, צ'כיה, הונגריה, סלובקיה ואוסטריה, שבהן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים בנציגויות תושבות, ועם ארבע המדינות: סלובניה, לוקסמבורג, ליכטנשטיין ונסיכות מונקו שבהן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים לא תושבים;
- דרום אירופה – מופקדת על קשרים בילטרליים עם שמונה המדינות הבאות: בולגריה, רומניה, טורקיה, יוון, קפריסין, איטליה, ספרד ופורטוגל, שבכולן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים בנציגויות תושבות, ועם שלוש מדינות נוספות: אנדורה, סן מרינו ומלטה, שבהן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים לא תושבים.
- צפון אירופה – מופקדת על קשרים בילטרליים עם המדינות הבאות: בריטניה, אירלנד, דנמרק, נורווגיה, שוודיה, לטביה, ליטא ופינלנד, שבהן מיוצגת ישראל על ידי שגרירים בנציגויות תושבות, ושתי מדינות: אסטוניה ואיסלנד, שבה מיוצגת ישראל על ידי שגריר לא תושב.
- מחלקת ארגונים אירופאיים– אחראית על קידום היחסים הבילטרליים בין ישראל לשורה של ארגונים מולטילטרליים באירופה: האיחוד האירופי, נאט"ו,מועצת אירופה ,ואבש"א.
אגף דיפלומטיה ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]האגף אחראי על המאמץ המנוהל באמצעות מטה משרד החוץ והנציגויות לקדם בזירה הציבורית והתקשורתית את מגוון האינטרסים המדיניים, ביטחוניים וכלכליים של מדינת ישראל.
חטיבת הדוברות
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוף מקצועי הפועל מול מערכות תקשורת ועיתונאים בישראל ובמדינות העולם. פעול ישירות מהמטה ובאמצעות נציגויות ישראל בחוץ לארץ.
מחלקת דיפלומטיה דיגיטלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמונה על הובלת הפעילות הדיגיטלית של משרד החוץ, שבמרכזה תפעול הנכסים הדיגיטליים של המשרד, חיזוקם ומינופם, בשרות יעדי המשרד המדיניים, הדיפלומטים והמיתוגיים.
מחלקת מידע והפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמונה על איתור והפקת תכנים ותוצרים כתובים, ויזואליים ואלקטרוניים לשימושים של הדיפלומטיה הציבורית והדיגיטלית לטובת נציגויות ישראל בחוץ לארץ כמו גם עבור ציבורי יעד ספציפיים והקהל הרחב.
מחלקת דיפלומטיה אזרחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראית על הובלת אסטרטגיית ההסברה לטווח הבינוני והארוך, הנחלתה לגורמי המשרד, לנציגויות ולגופים נוספים. המחלקה עובדת מול ועם גופים חוץ ממשלתיים במטרה לקדם את תדמית ישראל מול קהלי יעד נבחרים בחוץ לארץ.
מחלקת תכנון, פיתוח ופרויקטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוסקת בהקמת פרויקטים רוחביים ובניית תוכניות פעולה ארוכות טווח בדיפלומטיה ציבורית. בתוך כך אחראית על ליווי ובקרה של פרויקטים ותוכניות פעולה.
מחלקת מדיניות אימפקט חברתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מובילה קידום נרטיב ישראלי-ממסדי המדגיש ערכי שוויון וצדק המתכתב עם השיח הערכי הבינלאומי, תוך חיזוק מעורבות משרד החוץ בפעילותה החברתית הענפה של הממסד הישראלי.
החטיבה לדיפלומטיה תרבותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת על יצוא התרבות וטיפוח קשרי תרבות בין היצירה הישראלית לעולם. עיקר פעילותנו הוא תיווך בין היצירה הישראלית ועולם התרבות ברחבי העולם, תיווך בין האמנים שלנו להיכלי התרבות והפסטיבלים ברחבי העולם, בדרך כלל דרך ובעזרת נציגויות ישראל הפרושות ברחבי הגלובוס.
חטיבת תפוצות ודתות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת על ההיבטים המדיניים של יחסי מדינת ישראל עם התפוצה היהודית בכל מקום, ועל המאבק באנטישמיות בכלים המדיניים של מדינת ישראל. בנוסף, מנהלת את הקשר של משרד החוץ עם הארגונים היהודים המרכזיים ברחבי תבל ועם מנהיגות הזרמים ביהדות בצפון אמריקה. כמו כן, מקדמת פיתוח מנהיגות יהודית צעירה בקהילות היהודיות באמצעות קורסים ומסגרות הכשרה, ופועלת לקדם באמצעות נציגויות ישראל את נרטיב הפליטות של הקהילות היהודיות מארצות ערב.
האגף לעניינים אסטרטגיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוסק בסוגיות מדיניות-ביטחוניות מרכזיות העומדות על סדר היום הלאומי. בין תחומי העשייה של האגף ניתן למנות את מכלול המאמצים המדיניים לסיכול הגרעין הצבאי האיראני, קידום האינטרסים הביטחוניים של ישראל במסגרות בינלאומיות העוסקות בבקרת נשק ומניעת פרוליפרציה של נשק קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי, מאמצים לשימור העליונות האסטרטגית של ישראל ומניעת בידודה בהקשרי פירוז מדיני, סיכול מדיני בתחומי המאבק בטרור בדגש על חמאס וחזבאללה וקידום קשרים מדיניים בתחום הסייבר. כן עוסק האגף, כחלק מחוק הפיקוח על הייצוא, גם במתן היתרי שיווק ורישיונות יצוא של נשק ישראלי לחו"ל.
אגף כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגורם המנחה והמוביל את הדיפלומטיה הכלכלית של משרד החוץ. אחראי על ניהול והכוונה של מדיניות החוץ הכלכלית הישראלית, מרכז את הטיפול במגוון הנושאים הכלכליים הבינלאומיים ברמה הבילטרלית, האזורית והגלובלית, מול ארגונים כלכליים בינלאומיים ובכללם הOECD.
אגף התקשוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]המערך הטכנולוגי יוזם ומחדש אשר מציב את המשרד בחזית הידע והקדמה במטרה לתרום להעצמת יכולותיו בביצוע אפקטיבי של משימותיו, תוך שימוש בפתרונות תקשוב מתקדמים.
מחלקת מחשוב ומערכות מידע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראית על פיתוח ותחזוקת מערכות המידע במשרד החוץ. המערכות תומכות בעשייה המדינית והמנהלית של יחידות המשרד במגוון סביבות עבודה.
מחלקת הקשר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראית על תעבורת המברקים בכל ערוצי התקשורת בארץ ובחו"ל, הפצה וניתוב המברקים המבוסס על מערך נוהלי תפוצה, גיוס והכשרה של עובדי קשר בנציגויות, בקרה אפיון וניטור תקלות.
מחלקת אבטחת מידע
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלקה אחראית על יישום מדיניות אבטחת המידע במערכות המידע אשר הנקבעת על ידי ממונה הגנה בסייבר.
מחלקת רשומות ומאגרי מידע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראית על ניהול, ארגון, ושימור המידע והידע הארגוני במשרד החוץ ובנציגויות ישראל ברחבי העולם ועל הטמעת הנחיות גנזך המדינה בארכיון האלקטרוני ובארכיון הפיזי.
מחלקת תקשורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחראית על הקמה פיתוח ותחזוקה של תשתיות תקשורת אקטיביות ופסיביות, בראייה של ארגון גלובאלי ובמתן תמיכה מתמשכת.
מחלקת סיוע מחשוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]המחלקה תומכת, מטפלת ופותרת תקלות מחשב לצד ביצוע מטלות ומשימות נקודתיות ורוחביות.
מחלקת מינהל ותקציב
[עריכת קוד מקור | עריכה]מטפלת בתקציב וחלוקתו למטלות השונות, חוזים והתקשרויות ובמנהל התקין להוצאתו. כמו כן, אחראית המחלקה על ביצוע רכש ולוגיסטיקה בהיבטי תקשוב, גיוס וטיפול במשאבי אנוש ממיקור חוץ.
מחלקת הנדסה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמונה על נושאי התקשוב בנציגויות ישראל בחוץ לארץ בהיבטים של אפיון התשתית בנציגויות חדשות, התקנת הציוד, תחזוקה ושדרוג מערכות. בנוסף, עוסקת המחלקה בפיתוח מערכות חדשות, תמיכה בתקלות באמצעות מוקד סיוע וביקורים תקופתיים בנציגויות.
האגף לתכנון מדיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]החטיבה לתכנון מדיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]גוף החשיבה והתכנון האסטרטגי במשרד החוץ, שייעודו לבצע הערכת מצב אסטרטגית מקיפה, לבחון את משמעויותיה לישראל, לשרטט תרחישים אפשריים ולגבש חלופות למדיניות רצויה.
מחלקת הטקס ואורחים רשמיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת ואחראית על ארגון ותיאום של הטקסים הרשמיים הקשורים לאישים רשמיים ממדינות זרות כגון ראשי מדינות, ראשי ממשלות, שרי חוץ ושרים אחרים בביקורים בישראל. היא מתאמת עם הלשכות ועם המשרדים הנוגעים בדבר את ביצוע האירועים והטקסים. הדבר אמור ביחס לביקוריהם הרשמיים בחוץ לארץ של נשיא המדינה, ראש הממשלה ושר החוץ. בנוסף המחלקה אחראית לקיום קשר עם ראשי הנציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות ועם עובדיהם וכן עם הנציגויות המיוחדות של מוסדות בינלאומיים. כמו כן, מופקדת על פרסום הרשימה הדיפלומטית ועל הנפקת תעודות מיוחדות לסגל הדיפלומטי, הקונסולרי והמינהלי של הנציגויות הזרות ושל המוסדות הבינלאומיים.
הבאת אורחים הוא אחד האמצעים היעילים להסברה ושכנוע בתנאים אופטימליים, גם לגבי אורחים רמי מעלה שהוזמנו במיוחד ביוזמת המשרד ונציגיו, גם בניצול שהותם של אורחים כאלה שבאו ביוזמתם שלהם ארצה... לפעולה זו אין תחליף וזאת משום שלא ניתן ליצור מחוץ לישראל את הרקע ואת התנאים להצגת הנושאים שלנו והסברתם.
— יהושע טריגור, סגן מנהל המחלקה 1978 - 1979, 1980 - 1981[6]
המרכז למחקר מדיני (ממ"ד)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – המרכז למחקר מדיני
גוף מחקר והערכה של משרד החוץ המתמקד במדינות ובנושאים העומדים במרכז הפעילות המדינית-דיפלומטית של ישראל. הממ"ד מהווה חלק מקהילת המודיעין הישראלית והינו כלי עבודה בשירות שר החוץ, הנהלת המשרד, האגפים המדיניים והנציגויות בחו"ל.
אגף מש"ב וסיוע חוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי
המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי אמון על סיוע של מדינת ישראל למדינות מתפתחות בעולם, באמצעות הדרכה והכשרה, בישראל ומחוצה לה בתחומי החקלאות, הרפואה, החינוך ורווחה.
אגף היועץ המשפטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעניק ייעוץ משפטי שוטף לגורמי המשרד והנציגויות, בין היתר, מייצגים את המדינה בפורומים בינלאומיים, שותפים להליכי ליטיגציה בארץ ובחו"ל, מנהלים משא ומתן לכינון הסכמים בינלאומיים ועוד. במסגרת עבודתם נוטלים נציגי האגף חלק פעיל בישיבות ממשלה, בוועדות הכנסת ובדיונים בבתי משפט, ועובדים בשיתוף פעולה עם המשפטנים בכל יתר משרדי הממשלה הרלוונטיים.
אגף הון אנושי והדרכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקד על ניהול כוח האדם, על הטיפול השוטף בעובדי משרד החוץ בארץ ובחוץ לארץ ועל הדרכת העובדים בארץ, לקראת נסיעה לחוץ לארץ ובמשך שירותם בחוץ לארץ. והיא מחולקת לשתי מחלקות וחטיבה אחת: מחלקת עובדים חו"ל, מחלקת עובדים פנים, וחטיבת הדרכה.
אגף כספים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אגף כספים אחראי על ביצוע תקציב המשרד בהתאם לחוק. האגף מקיים פיקוח ומעקב על ביצוע תקין של העבודה הקשורה בהוצאות כספיות ומקיים מערכת חשבונות, בארץ ובחוץ לארץ, העונה על צורכי המשרד בכל הקשור לניהול חשבונות
אגף תכנון ומנהל
[עריכת קוד מקור | עריכה]החטיבה לפרט ורווחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת על מערכת הטיפול בנושא פרט ורווחה של עובדי המשרד ובני משפחותיהם בארץ ובחוץ לארץ. החטיבה מטפלת בתהליכי הקליטה, השיגור, הפרט והרווחה הקשורים בשיגור עובדי המשרד ובני משפחותיהם לחוץ לארץ ובקליטתם בארץ בשובם, כגון: שיגור מטענים, כרטיסי טיסה, רישום לבתי הספר בארץ וכיוצ"ב.
החטיבה למשאבים חומריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת על נושאי נכסי המדינה בחוץ לארץ, הן בנדל"ן והן בנכסים אחרים.
חטיבת ביטחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת על מכלול נושאי הביטחון בארץ ובנציגויות בחוץ לארץ. היא פועלת בהתאם להנחיות המקצועיות הניתנות על ידי שירות הביטחון הכללי.
חטיבת תיקצוב מרכזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מופקדת על ריכוז עבודת המטה, על איסוף ומיון הדרישות התקציביות מיחידות המשרד השונות ועל התאמתן לתוכניות העבודה של האגפים והנציגויות..
המרכז למחקר מדיני (ממ"ד)
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – המרכז למחקר מדיני
בשנת 1974 הוקם המרכז למחקר מדיני לאחר המלצתה של ועדת אגרנט לחזק את מסוגלותה של ישראל להערכות מדיניות אל מול ההערכות הביטחוניות של מחלקת המחקר של אמ"ן. תפקידו של המרכז הוא לחקור היבטים מדיניים וכלכליים של יחסי החוץ של ישראל.
המרכז הוא יחידה עצמאית במשרד החוץ והוא מהווה גם חלק מקהיליית המודיעין הישראלית. היחידה מגייסת כוח-אדם מחוץ לעובדי המשרד. כיום, עוסק המרכז, בנוסף להיבטים מדיניים, גם בהיבטים אסטרטגיים וכלכליים, והוא מתייחס לאזורים גאוגרפיים מגוונים ולא רק למזרח התיכון וסביבתו.[7]
ביקורת על המשרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2006 הבוחן היבטים בפעילות משרד החוץ, קיים במשרד פיצול ארגוני רב במחלקות, ובה בעת חל גם גידול משמעותי במספר יחידותיו בשנים 2000 - 2005. הגידול במספר היחידות מגדיל את מספר המנהלים וסגניהם. לדעת המבקר, השינויים הללו, כשנבחן הקשר בין מבנה המשרד להשגת יעדיו, מעוררים חשש שמא הם נועדו למלא גם את הצרכים האישיים של העובדים בו, ולא את צרכיו הארגוניים של המשרד בלבד.[5]
בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בשנת 2015 על ניהול כוח האדם במשרד החוץ, נמתחה ביקורת חריפה על כך שבשנים 2010–2014 משרד החוץ לא קלט צוערים חדשים בהתאם לצרכיו או בהתאם למספר העובדים שפרשו באותה תקופה, והעדיף תחת זאת לאייש את תקני שירות החוץ בעובדי השירות המינהלי, אשר חלק ניכר מהם אינו כשיר לשרת בנציגויות. הדו"ח מצטט את מסמכי הנהלת המשרד מהם עולה, כי קיים מחסור בצוערים הנובע מפערים בהיקף גיוס הצוערים שהחלו בשנת 2000 עקב יישום החלטות ממשלה לקיצוץ כוח אדם בשירות המדינה.[8]
בדו"ח שפרסם מבקר המדינה בשנת 2020 נמתחה ביקורת על הפחתת תקציב המשרד בזמן שתקציב המדינה גדל וכן על ביזור נרחב של פעילויות החוץ למשרדי ממשלה אחרים.[9]
תחומי המשרד עברו עם השנים לאחריותם של המטה לביטחון לאומי, משרד התפוצות, המשרד לשיתוף פעולה אזורי והמשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, תקציביו קוצצו ונסגרו מספר שגרירויות. בתוכנית "עוצמה בשעת מבחן" שפרסם מכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון בשנת 2019, נמתחה ביקורת על "הזנחה מתמשכת" של השירות המקצועי במשרד החוץ על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו.[10]
אנדרטת חללי משרד החוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – הנופלים בשירות החוץ
בגינת משרד החוץ נמצאת אנדרטה לזכרם של עובדי משרד החוץ שנפלו בעת מילוי תפקידם בשליחויות שונות מחוץ לישראל. מדי שנה, כיום לפני יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, נערך טקס ממלכתי לזכר הנופלים בשירות החוץ. מרביתם נרצחו בפעילויות טרור מכוונת נגד שגרירויות ישראל בעולם. הטקס נערך במעמד שר החוץ ובני משפחות הנופלים. הטקס נערך ביום שלפני יום הזיכרון מאחר שהנופלים בשירות החוץ אינם נחשבים כחללי פעולות האיבה.
מערך האבטחה הדיפלומטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]יחידת הביטחון מופקדת על מכלול נושאי הביטחון בארץ ובנציגויות בחוץ לארץ. היא פועלת בהתאם להנחיות המקצועיות הניתנות על ידי שירות הביטחון הכללי.
המערך בנוי משתי יחידות:
- יחידת האבטחה הממלכתית בשגרירויות בחו"ל
- יחידת אבטחת המשרד והעובדים בארץ[11]
תפקידי המערך:
א. אבטחה פיזית של המשרד בארץ ושל נציגויות ישראל בחוץ לארץ;
ב. הנחיות לגבי התנהגות מונעת בחוץ לארץ, בבתי מלון, בטיסות או בהפלגות;
ג. אבטחת מידע;
ד. אבטחת מהימנות העובדים;
ה. אספקת אמצעי ואביזרי ביטחון.[12]
בניין משרד החוץ החדש
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 הוחלט להקים בניין חדש למשרד החוץ במקום המתחם בשייח' באדר. בעיות במימון הפרויקט הביאו להחלטה לממן את הבנייה בעסקה סיבובית. אדמת מתחם משרד החוץ, תועבר לידי קבלן שיקים במקום שכונה מיוחדת לדיפלומטים זרים וישראלים, על פי התוכנית המקורית במקום היה אמור לקום גם בית ההארחה הרשמי של מדינת ישראל (דוגמת הבלייר האוס שבוואשינגטון) ושני בתי מלון עם 600 חדרים בסך הכל. בכסף ששולם בעבור אדמת מתחם משרד החוץ מומנה בנייתו של הבניין החדש.[13][14] בשנת 2003 עבר משרד החוץ לבנייו החדש שהוקם ומינהל מקרקעי ישראל החל בשיווק הקרקע במתחם.[15][16] חברת ב. יאיר זכתה במכרז על רוב השטח, תמורת 435 מיליון שקל, והחלה בהקמת פרויקט "משכנות האומה" בשנת 2007.[17][18]
בשנת 2004, נבחר בניין משרד החוץ, בתחרות השנתית שעורך המכון האמריקאי לאדריכלות (AIA) בשיתוף עם מגזין Business Week ו-Architectural Record, בין עשרת הבניינים הטובים בעולם לשנה זו. הבניין, בתכנון משרד האדריכלים הישראלי קולקר קולקר אפשטיין, בשיתוף האדריכל הקנדי אי.ג'י. דיאמונד.[19]
בשנת 2008 פורסם מחקר אשר בחן את הקשר בין אסתטיקה של משרד החוץ לבין יחסי הכוחות בין קבוצות העובדים בו.[20]
שרי החוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס' | דיוקן | שם
(תקופת חיים) |
סיעה | תקופת כהונה | ממשלה | ||
---|---|---|---|---|---|---|---|
1 | משה שרת
(1894–1965) |
מפא"י | 14 במאי 1948 | 19 ביוני 1956 | הזמנית | ||
הראשונה | |||||||
השנייה | |||||||
השלישית | |||||||
הרביעית | |||||||
החמישית | |||||||
השישית | |||||||
השביעית | |||||||
2 | גולדה מאיר
(1898–1978) |
19 ביוני 1956 | 12 בינואר 1966 | ||||
השמינית | |||||||
התשיעית | |||||||
העשירית | |||||||
האחת עשרה | |||||||
השתים עשרה | |||||||
המערך הראשון | |||||||
3 | אבא אבן
(1915–2002) |
12 בינואר 1966 | 3 ביוני 1974 | השלוש עשרה | |||
העבודה | |||||||
המערך השני | |||||||
הארבע עשרה | |||||||
החמש עשרה | |||||||
השש עשרה | |||||||
4 | יגאל אלון
(1918–1980) |
3 ביוני 1974 | 20 ביוני 1977 | השבע עשרה | |||
5 | משה דיין
(1915–1981) |
עצמאי | 20 ביוני 1977 | 23 באוקטובר 1979 | השמונה עשרה | ||
6 | ראש הממשלה
(1913–1992) |
הליכוד | 23 באוקטובר 1979 | 10 במרץ 1980 | |||
7 | יצחק שמיר
(1915–2012) |
10 במרץ 1980 | 20 באוקטובר 1986 | ||||
התשע עשרה | |||||||
העשרים | |||||||
העשרים ואחת | |||||||
8 | שמעון פרס
(1923–2016) |
המערך השני | 20 באוקטובר 1986 | 22 בדצמבר 1988 | העשרים ושתיים | ||
9 | משה ארנס
(1925–2019) |
הליכוד | 22 בדצמבר 1988 | 11 ביוני 1990 | העשרים ושלוש | ||
10 | דוד לוי
(1937–2024) |
11 ביוני 1990 | 13 ביולי 1992 | העשרים וארבע | |||
(8) | שמעון פרס
(1923–2016) |
העבודה | 13 ביולי 1992 | 22 בנובמבר 1995 | העשרים וחמש | ||
11 | אהוד ברק
(1942–) |
22 בנובמבר 1995 | 18 ביוני 1996 | העשרים ושש | |||
(10) | דוד לוי
(1937–2024) |
הליכוד-גשר-צומת | 18 ביוני 1996 | 6 בינואר 1998 | העשרים ושבע | ||
12 | ראש הממשלה
(1949–) |
הליכוד-גשר-צומת הליכוד |
6 בינואר 1998 | 13 באוקטובר 1998 | |||
13 | אריאל שרון
(1928–2014) |
הליכוד | 13 באוקטובר 1998 | 6 ביולי 1999 | |||
(10) | דוד לוי
(1937–2024) |
ישראל אחת גשר |
6 ביולי 1999 | 4 באוגוסט 2000 | העשרים ושמונה | ||
14 | שלמה בן עמי
(1943–) |
ישראל אחת העבודה |
15 באוגוסט 2000 | 7 במרץ 2001 | |||
(8) | שמעון פרס
(1923–2016) |
עבודה-מימד העבודה |
7 במרץ 2001 | 2 בנובמבר 2002 | העשרים ותשע | ||
(12) | בנימין נתניהו
(1949–) |
הליכוד | 6 בנובמבר 2002 | 28 בפברואר 2003 | |||
15 | סילבן שלום
(1958–) |
28 בפברואר 2003 | 15 בינואר 2006 | השלושים | |||
16 | ציפי לבני
(1958–) |
קדימה | 18 בינואר 2006 | 31 במרץ 2009 | |||
השלושים ואחת | |||||||
17 | אביגדור ליברמן
(1958–) |
ישראל ביתנו | 31 במרץ 2009 | 18 בדצמבר 2012 | השלושים ושתיים | ||
(12) | ראש הממשלה
(1949–) |
הליכוד | 18 בדצמבר 2012 | 11 בנובמבר 2013 | |||
הליכוד - ישראל ביתנו הליכוד |
השלושים ושלוש | ||||||
(17) | אביגדור ליברמן
(1958–) |
11 בנובמבר 2013 | 6 במאי 2015 | ||||
ישראל ביתנו | |||||||
מ"מ | ראש הממשלה
(1949–) |
הליכוד | 6 במאי 2015 | 17 בפברואר 2019 | |||
(12) | השלושים וארבע | ||||||
18 | ישראל כ"ץ
(1958–) |
17 בפברואר 2019 | 17 במאי 2020 | ||||
19 | גבי אשכנזי
(1954–) |
כחול לבן חוסן לישראל |
17 במאי 2020 | 13 ביוני 2021 | השלושים וחמש | ||
20 | רה"מ/החלופי
(1963–) |
יש עתיד | 13 ביוני 2021 | 29 בדצמבר 2022 | השלושים ושש | ||
21 | אלי כהן
(1972–) |
הליכוד | 29 בדצמבר 2022 | 1 בינואר 2024 | השלושים ושבע | ||
(18) | ישראל כ"ץ (1955–) |
1 בינואר 2024 | 8 בנובמבר 2024 | ||||
22 | גדעון סער (1966–) |
הימין הממלכתי | 8 בנובמבר 2024 | מכהן |
סגני השרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקום המדינה תפקיד שר החוץ אויש באופן רציף, אך תפקיד סגן שר החוץ נראה לציבור בפעם הראשונה בשנת 1981, כשיהודה בן מאיר נבחר לכהן בתפקיד זה. בין השנים 2002–2009 לא כיהן סגן שר חוץ. האישה הראשונה לכהן בתפקיד זה היא חברת הכנסת ציפי חוטובלי, שכיהנה בין השנים 2015–2020 תחת רה"מ לשעבר בנימין נתניהו שכיהן גם כשר החוץ. עם מינויה לתפקיד זה, החל פולמוס סביב המינוי בטענה כי חוטובלי היא שומרת נגיעה, ומתוקף תפקידה יהיה עליה ללחוץ ידיים של פולטיקאים רבים מהעולם.
מנכ"לי המשרד
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר | שם | תחילת כהונה | סיום כהונה |
---|---|---|---|
1 | ולטר איתן | 1948 | 1959 |
2 | יעקב צור | 1959 | 1960 |
3 | חיים יחיל | 1960 | 1964 |
4 | אריה לבבי | 1964 | 1967 |
5 | גדעון רפאל | 1967 | 1971 |
6 | מרדכי גזית | 1972 | 1973 |
7 | אברהם קדרון | 1973 | 1976 |
8 | שלמה אבינרי | 1976 | 1977 |
9 | אפרים עברון | 1977 | 1978 |
10 | יוסף צ'חנובר | 1978 | 1980 |
11 | דוד קמחי | 1980 | 1986 |
12 | אברהם טמיר | 1986 | 1988 |
13 | יוסי ביילין ("מנכ"ל מדיני") | 1986 | 1988 |
14 | ראובן מרחב | 1988 | 1991 |
15 | יוסף הדס | 1991 | 1993 |
16 | אורי סביר | 1993 | 1996 |
17 | איתן בנצור | 1996 | 2000 |
18 | אלון ליאל | 2000 | 2001 |
19 | אבי גיל | 2001 | 2002 |
20 | יואב בירן | 2002 | 2004 |
21 | רון פרושאור | 2004 | 2006 |
22 | אהרון אברמוביץ' | 2006 | 2009 |
23 | יוסי גל | 2009 | 2011 |
24 | רפאל ברק | 2011 | 2013 |
25 | ניסים בן שטרית | 2013 | 2015 |
26 | דורי גולד | 2015 | 2016 |
27 | יובל רותם | 2016 | 2020 |
28 | אלון אושפיז | 2020 | 2023 |
29 | רונן לוי | 2023 | 2024 |
30 | קובי בליטשטיין | 2024 | מכהן |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עינור ח., אבימור ש. (1990), שלושים שנות סיוע בינלאומי של מדינת ישראל, האוניברסיטה העברית ירושלים
- משה יגר, בשירות החוץ ולאחריו, ירושלים: יובלים, 2014
- משה יגר, יוסף גוברין ואריה עודד, משרד החוץ - 50 השנים הראשונות, הוצאת כתר, שני כרכים, 2002
- משה יגר, ראשיתו של שירות החוץ 1948 - 1967, הוצאת כרמל, 2021
- משה יגר, הערות של שירות החוץ של ישראל, שערי תקווה: מרכז אריאל למחקרי מדיניות, 2015
- משה יגר, Israel in Asia : selected essays, Jerusalem: Yuvalim Press, 2016
- דב בן-מאיר, מדיניות החוץ: תולדות, משימות, שליחות, ידיעות ספרים, 2011
- יצחק אלדן, הקוד האתי של משרד החוץ: ערכי יסוד ונורמות התנהגות, 1998
- ראובן מרחב, מקום במרחב – כשהאדם נפגש עם נתיבות ההיסטוריה, ידיעות ספרים, 2022, פרק 19, עמודים 214-207
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של משרד החוץ (בעברית, באנגלית, בערבית, ברוסית, בספרדית ובצרפתית)
- משרד החוץ, ברשת החברתית פייסבוק
- משרד החוץ, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- משרד החוץ, ביישום טלגרם
- משרד החוץ, ברשת החברתית אינסטגרם
- משרד החוץ, ברשת החברתית LinkedIn
- משרד החוץ, סרטונים בערוץ היוטיוב
- משרד החוץ, באתר פליקר
- ישראל, משרד החוץ, דף שער בספרייה הלאומית
- ברק רביד, הדיפלומטים מקווים שעכשיו גם צה"ל ייקח אותם ברצינות, באתר הארץ, 2 במאי 2007
- דוח ביקורת מבקר המדינה על היבטים בפעילות משרד החוץ 2006
- משרד החוץ 24/7 - בערוץ היוטיוב של משרד החוץ
- מאחורי הקלעים: משרד החוץ נערך לארח משלחות מכל העולם אשר הגיעו להלווית שמעון פרס ז"ל - בערוץ היוטיוב של משרד החוץ
- אביבה רז-שכטר, משרד החוץ והמאבק באנטישמיות, באתר הערוץ האקדמי, 30 באפריל 2008
- נעם ברקן, אמירה לם, משרד החוצה, באתר "ידיעות אחרונות", 16 באוקטובר 2019
- "תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל", אתר גנזך המדינה
- העברת משרד החוץ לירושלים, 13 ביולי 1953. פרסום בבלוג של ארכיון המדינה, 13 ביולי 2015:
- תקציב משרד החוץ במפתח התקציב של הסדנא לידע ציבורי
- ראשיתו של משרד החוץ, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי - כאן, 7 בנובמבר 2021
- ד"ר יורם פריד, כשאינטרסים משתלבים: שיתוף הפעולה המודיעיני בין משרד החוץ ובין שירות הביטחון הכללי לאחר קום המדינה, חברה, צבא וביטחון לאומי, גיליון 6–7, 28.7.2024, עמודים 47–65
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קמחי, ד, שיקולי מוסר במדיניות החוץ, עמ' 1129–1131, מתוך: ר' יגר מ.(2002)
- ^ חלפון, א, קווים למבנה שירות החוץ של המדינה היהודית, ע' 8, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
- ^ יצחק נבון, כל הדרך, 2015, עמ' 73
- ^ משלימים בניני משרד החוץ בבירה, הַבֹּקֶר, 23 ביולי 1952
- ^ 1 2 דוח ביקורת מבקר המדינה על היבטים בפעילות משרד החוץ 2006. לעניין שינוי מתווה מינוי העובדים בשירות החוץ, ראה את הוראות סעיף 9 להסכם הקיבוצי מיום 16.11.2014, שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים 1/2015.
- ^ טריגור, י, ביקור אורחים רשמיים בישראל, ע' 1072, מתוך: ר' יגר מ. (2002)
- ^ משרד החוץ של ישראל - האתר הרשמי
- ^ מבקר המדינה, התכנון והניהול של משאבי האנוש במשרד החוץ, דוח שנתי 65ג לשנת 2014
- ^ מבקר המדינה, מערך החוץ הישראלי ומשבר תקציב משרד החוץ, דוח שנתי 70ב לשנת 2020
- ^ דוד וינברג, עיקרי התכנית המדינית-ביטחונית של המכון לשנת 2019 - "עוצמה בשעת מבחן", השילוח, גיליון 15, יוני 2019
- ^ "ביטחון". GOV.IL. נבדק ב-2023-08-31.
- ^ "ביטחון". GOV.IL. נבדק ב-2023-08-31.
- ^ מאת יהונתן ליס, לעבור לקריית הלאום, באתר הארץ, 16 באפריל 2002
- ^ המינהל ישווק מתחם משרד החוץ בי-ם; יכלול 600 יח"ד ומלונאות, באתר הארץ, 26 בדצמבר 2002
- ^ גיא ימין, המינהל ישווק מתחם משרד החוץ שהתפנה, באתר גלובס, 11 בפברואר 2005
- ^ אורית בר-גיל, המכרז על מתחם משרד החוץ בירושלים נדחה בשבוע, באתר גלובס, 30 בנובמבר 2006
- ^ דליה טל, ב. יאיר זכתה ב-3 מכרזים במתחם משרד החוץ בירושלים; תשלם 435 מיליון שקל, באתר גלובס, 17 בדצמבר 2006
- ^ אריאל רוזנברג, ירושלים: ב. יאיר תחל בשיווק מתחם משרד החוץ הישן, באתר גלובס, 15 ביולי 2007
אריק מירובסקי, ב. יאיר: "לא מתחרטים על העסקות במשרד החוץ ובאנטוקולסקי", באתר הארץ, 28 במאי 2007 - ^ חגית פלג-רותם, בניין משרד החוץ זכה ב-2004, באתר גלובס, 23 בינואר 2004
- ^ ורדה וסרמן, על כוחו של היפה - אסתטיקה ארגונית ככלי שליטה, ירושלים, 2008
שרי החוץ בממשלות ישראל | ||
---|---|---|
|
מנכ"לי משרד החוץ | ||
---|---|---|
|